<h1>הפרדס לרש"י הלכ' מודעה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
דין ביטול מודעה של מר רב צמח ראש ישיבה של מתא מחסיא פירש וכל החכמים וזקנים ותלמידים של מדינת קרואן בלולי תורה וחכמה. ישראל שמסר מודעה על חברו וכת[וב] ביה, ידענו באונסיה דפלוני [היכא דלא ידעו הנך סהדי באונסיה אלא סתמא באו והעידו זה בא לפנינו] מסר מודעה בפנינו על פל' זה בכך ובכך, יש בעידותן ממש אי לא. ואמרנו, לבעל המודעה, למה [לא] מסרת מודעה זו בפני פל[וני] ב[ן] פל[וני] שיהיו יודעים באונסך. ואמר, מתיירא הייתי שמא יתפרס[ם] הדבר, וישמעו בעלי דיני [שמסרתי מודעה], ולא יעלה בידי כלום דבר. השתא יש לחוש בדבריו אי לא. כך מצינו ראינו שכ[י]ון שלא היו יודעין באונסו עדותן בטילה. וא[ף] ע[ל] פי שהיה אונס, כיון שאינן יודעין באונסו עדות שקר העידו. כי כן אמרי בנהרדעאי כל מודעה דלא כתב ביה אנא ידענא באונסיה [דפלני] בטילה היא, ומודעה שלו אינה מודעה, ואין בדבריו ממש, אבל אם יש בשטר שביד חבירו כתב ביטול מודעי ותנאי כשם שאנו כותב[ין] בשטר שלנו ומבטלין כל מודעי ותנאי עד סוף כל מודעי אף על פי ש(אין) יודעין באונסו ומעידין שאנוס הוא, אין שוה שטר מודעא כלום, שכבר [ביטל] מודעה שלו כתובה (כ)[ב]שטר שביד חבירו. שאם אין אנו אומר[ים] כך, מה הועילו חכמים (בתקנתו) [בתקנתן], וכבר כל שטרות שבעולם בטילין, ש(ה)כל הכותב שובר או פשרה לחבירו או שום שטר אחר, [למחר] מוציא עליו מודעא ומבטלו, ואף גיטי נשים נמי כמו כן שא[ף] ע[ל] פי שמקדימין את הבעל כל מודעי ותנאי וכותבין גט ונותנין לאשה למחר מוציא מודעא, וכותב בו, באונס נתתיו ומבטל הגט ומתמלא כל העולם ממזרין. וכבר אמר [יבמות נ"ב ע"א] רב מנגיד דמסר מודעא אגיטא וכו'. ותו גמרי[נן] [גיטין פ"ח ע"ב] גט מעושה כשר, לכשיאמר רוצה אני מיד מבטל המודעא שלו בפני העדים ואינו יכול לחזור בו. הלכך תקנה ותרופה שעשו חכמים בדבר זה שכותבין אנו (כ)[ב]שטרות ביטול מודעות, [הלכך] אין לנו לחוש לא לעדים ולא לשטר מודעא, שכיון שביטל מודעי בשטר שיש עליו ביד חבירו בטל המודעא מאליו ואין בדבריו כלום. וכמו כן כתב בבבא בתרא פרק חזקת הבתים. ואין דרך לנטות ימין ושמאל.
